גור שלמה חברה לשיווק בע"מ נ' מרק ואח'

החלטה

1.בפני בקשה לעיכוב הליכים בתיק, עד להגשת ערעור על החלטתי מיום 12.3.14,על פיה נדחה בהעדר הפקדת ערובה, ערעור שהגישה המבקשת על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ.

לטענת המבקשת, לא ניתן היה לדחות את הערעור רק בגלל שיידעה כי עליה להפקיד את הערובה שנקבעה ,ללא שקיבלה את מלא ההחלטה המפרטת את הנימוקים לחיוב זה.

כן הפנתה המבקשת למצבו הבריאותי הקשה של מנהלה.

2.המשיבה התנגדה לבקשה, טענה כי המבקשת טרם הגישה ערעור, לא תמכה בקשתה בתצהיר ואף לא טענה כלל לסיכויי הערעור ומאזן הנוחות. עוד הפנתה המשיבה לכל ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים ולהתנהגות המבקשת במסגרתם.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ,שוכנעתי כי אין להיעתר לבקשה, אלא בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הליך בקשת רשות הערעור (אותה ניתן להגיש ולא ערעור), על החלטתי לדחיית הערעור ,בתוספת הפקדת הערובה שנקבעה על ידי להבטחת הוצאות הערעור על החלטת כב' הרשמת.

ההלכה היא כי רק במקרים חריגים בהם סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב, ייעתר ביה"מ לבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עליה מערערים.

4.לעניין סיכויי הערעור- אני מוצאת לנכון לפרט תחילה את הרקע למתן ההחלטה עליה מבקשת המבקשת לערער: בהחלטה מיום 11.12.13 פרטתי את הטעמים להפקדת הערובה (אשר בהעדר הפקדתה, נדחה הערעור),בעיקר שעה שמדובר בערעור של חברה על החלטת רשמת הוצל"פ ביחס לביצוע פסק דין. באותה החלטה הפניתי למצבה הכלכלי הקשה של המבקשת וכן לסיכויי הערעור, אשר בנסיבות שפורטו שם, אינם גבוהים. בסוף אותה החלטה נקבע כי על המבקשת להפקיד בקופת ביה"מ סך של 5,000 ₪ תוך 20 יום כתנאי לדיון בהליך הערעור.

בתאריך 16.1.14 ונוכח הקשיים במסירת ההחלטה למבקשת כפי שפרטה המשיבה בבקשתה, הוריתי כי יש לבצע מסירה ע"פ המפורט בתקנות ביחס למצב בו נמען מסרב לקבל כתב בי-דין.

בתאריך11.2.14,הוריתי למשיבה כי עליה לבצע את המסירה תוך קיום דקדקני של התנאים שנקבעו בפסיקה ,דהיינו ביקור השליח בכתובת המבקשת 3 פעמים, במועדים ובשעות שונות וככל שלא יעלה בידיו לבצע מסירה ,ידביק את המעטפה על דלת הכניסה. הוריתי כי במעטפה שתימסר יש לכלול הן את ההחלטה מיום 11.12.13 והן את אותה החלטה(מיום 11.2.14),בה קבעתי גם כי לאור התנהלות המבקשת וידיעתה על החובה להפקיד ערובה, הרי ככל שתבוצע מסירה כאמור, לא תשמע טענה כי המבקשת לא קיבלה את ההחלטה שכן המדובר בכתובתה של המבקשת והיא אף יודעת על הניסיונות החוזרים ונשנים לביצוע מסירה.

בתאריך 12.3.14,כשחלפו 20 יום ממועד המצאת ההחלטות (למרות שבהתאם לאמור בהחלטה האחרונה, די היה בחלוף 14 יום), ומשלא הופקדה הערובה הוריתי על דחיית הערעור. פרטתי בהחלטה את העובדה שמלבד עצם היות המסירה, מסירה כדין בדרך של הדבקה, הרי שמבקשת המבקשת מיום 10.3.14,בה הביעה המבקשת תמיהתה על הערת ביה"מ לעניין התנהלותה, עולה שקיבלה בפועל את אותה החלטה, שאחרת הרי לא הייתה יכולה לדעת על הערת ביה"מ בעניין. לפיכך מששוכנעתי שבניגוד לטענתה, כן קיבלה המבקשת את ההחלטות ומאחר שבכל מקרה כאמור בוצעה מסירה כדין בדרך של הדבקה ולאור חלוף הזמן ללא הפקדת ערובה, הוריתי על דחיית הערעור.

לאור המפורט לעיל, סבורתני כי לא קיימים סיכויים גבוהים לקבלת בקשת רשות ערעור על ההחלטה (הגם, ממלא סיכויי הערעור על החלטת כב' הרשמת, כשלעצמם, ככל שתבוטל החלטתי, נתונים בספק, כמפורט בהחלטתי מיום 11.12.13).

עוד אציין כי התנהלות המבקשת אינה מעידה על תום ליבה, שכן גם אם לא קיבלה את ההחלטה המפורטת (וכאמור לעיל, אינני סבורה כך),הרי למרות שידעה על ההחלטה המחייבת אותה להפקיד ערובה (לטענתה ידעה זאת ממרכז מידע),לא טרחה במשך חודשיים לשלוח מי מטעמה לביה"מ על מנת לקבל את ההחלטה על נימוקיה והעדיפה לחזור ולהגיש בקשות כנגד מסירות שביצעה המשיבה. בעניין זה אבהיר כי, ניתן היה לשלוח אחר מטעם החברה (מלבד המנהל החולה) על מנת לקבל את ההחלטה. לאור המפורט ,יש ליתן משנה חשיבות ל"כלל הידיעה", אשר התקיים במקרה דנן.

5.גם אם אאמץ את דברי ביה"מ בבש"א (מחוזי י-ם) 3992/06 מדינת ישראל אגף המכס המע"מ נ. פרמה גורי בע"מ: "קשה לכל שופט להעריך את סיכויי הצלחת הערעור על פסק דין או החלטה עליה עמל" ואניח לטובת המבקשת כי קיים סיכוי שתינתן לה רשות לערער על החלטתי והערעור יתקבל, הרי גם מבחינת מאזן הנוחות לא מצאתי כי יש להעדיף את המבקשת:

המדובר בפסק דין כספי, לגביו הנטייה בפסיקה הינה שלא למנוע מהזוכה פירות זכייתו. המבקשת לא טענה ולא המציאה ראיות לכך שהעברת הכספים למשיבה תהיה בלתי הפיכה ככל שערעוריה יתקבלו. עוד אוסיף כי בעניין זה יש להביא בחשבון גם שהחלטת כב' רשמת ההוצל"פ נשוא הערעור מלכתחילה הייתה רק ביחס לגובה החיוב בפסק הדין לפי גרסת המבקשת עצמה.

6.לאור האמור, לפני ולפנים משורת הדין ורק מאחר שהמבקשת טענה כי בכוונתה היה להפקיד את הערובה וביקשה (לאחר דחיית הערעור),להאריך את המועד להפקדה, ועל מנת שככל שביה"מ של ערעור יסבור כי למרות המפורט יש לבטל את דחיית הערעור, אני מורה כי ההליכים יעוכבו רק אם תפקיד המבקשת סך של 3,000 ₪ לצורך עיכוב ההליכים בגין בקשת רשות ערעור על החלטתי בתוספת הסך של 5,000 ₪ שנקבעו על ידי כערובה לדיון בערעור על החלטת כב' הרשמת.

רק ככל שיופקד הסך של 8,000 ₪ כאמור, יעוכבו ההליכים עד להכרעה בבקשת רשות ערעור על החלטתי, או לחילופין עד חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור זו (שכן עד היום, לכאורה גם זו לא הוגשה).

כל עוד לא מופקד הסכום האמור, ההליכים לא מעוכבים.

ניתנה היום, כ"ט אדר ב תשע"ד, 31 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: